נִצָּבִים: קרבת דבר ה’ והקריאה לחיים במשיח

יציאת שנים־עשר השבטים ע״י אנטואן קארון

פרשת נִצָּבִים מציבה בפנינו אחת התמונה החזקות ביותר בתורה: עם ישראל כולו מן הזקן והמכובד ועד לחוטב העצים ושואב המים – עומד יחד לפני ה’. זוהי תמונת ברית של אחדות, גוף אחד העומד לפני אלוהי ישראל.

משה מזכיר את חומרת החיים בברית. אי־ציות יביא חורבן, גלות וסבל. אך יחד עם הדברים הקשים הוא מכריז על תקווה: הגלות איננה סוף הסיפור. אלוהי ישראל מבטיח לאסוף את עמו מקצות השמים. הוא בעצמו ימול את לבבם, כדי שיוכלו לאהוב אותו בכל לבבם וללכת בדרכיו.

התורה איננה רחוקה או בלתי ניתנת להשגה. היא קרובה, בפה ובלב, כדי שנוכל לחיות אותה. מציאות זו חיה וקיימת גם היום. אנו חיים בתקופה שבה עם ישראל נאסף באמת מכל קצוות העולם.

נאמנותו של אלוהים לברית נכתבת בהיסטוריה שלנו כעם.עבורנו כיהודים משיחיים, הברית מגיעה לשלמותה במשיח ישוע. בו, הדבר איננו רק קרוב אלא חי, שוכן בתוכנו ונכתב על לבבנו ברוח הקודש. אותה בחירה שמשה הציב לפני ישראל עדיין עומדת לפנינו: חיים או מוות, ברכה או קללה. לבחור בחיים פירושו לאמץ את אלוהי ישראל דרך משיחו, ללכת בדרכיו, ולהעיד על אחדות עמו.

מסר זה פונה לא רק לדתיים או לשומרי מצוות, אלא גם לחילונים, למחפשים ולספקנים. ישראל הוא עם אחד, וקריאתו של אלוהים מגיעה לכולם. לעמוד עמו - פירושו לעמוד יחד, בציפייה לגאולה השלמה.